רש"י על חולין נ״ד ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ד ע״ב:ד׳ רש"י על חולין נ״ד ע״ב:ו׳ »

1 חולין פתח ↗

אָמַר רַבִּי חָנָא פָּתוּרָאָה: עִילָּא מִינַּאי הֲוָה קָאֵי בַּר נַפָּחָא, וּבְעָא מִינַּי דִּינָרָא קוּרְדִּינָאָה לְשַׁעוֹרֵי בֵּיהּ טְרֵיפְתָא, וּבְעַי לְמֵיקָם מִקַּמֵּיהּ וְלָא שְׁבַקְנִי. אָמַר לִי: שֵׁב בְּנִי שֵׁב, אֵין בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת רַשָּׁאִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּם.

2 תוספתא כפשוטה על בבא מציעא פתח ↗

35-36. המושיב את חבירו בחנות למחצי' שכר, אם היה אומן וכו'. תשה"ג שערי צדק ח"ב האחרון סי' י"ב, צ"ז א', ס' השותפות והעסקא לר"ש הכהן ריש מתיבתא גנזי קדם לרב"מ לוין ח"ו, עמ' 63 תשובות הרי"ף סי' קע"ט הנ"ל והובא בס' השטרות הנ"ל, עמ' 114 ובהלכות שלו פ"ה סי' תכ"ז והובא באו"ז כאן פ"ה סי' ר', כ"ט ע"א, ורא"ש פ"ה סי' ל"ט, רש"י חולין נ"ד ב', ד"ה אין והובא באו"ז ח"א סי' תשע"ב, קי"ד ע"ג, בר"ן קידושין פ"א סי' תרי"ג וחולין פ"ג סי' תשנ"ט, תוספות ותוספות הרא"ש כאן ס"ח א', עיטור ח"א, קבלנות, הוצ' רמא"י, ס"ג ע"א, או"ז כאן פ"ו סי' רמ"ה, ל"ה ע"ב וממנו, כנראה, במרדכי פ"ו סי' שמ"ג, סמ"ג עשין פ"ב, קס"ח ע"ב והובא בהגה"מ ספ"ז מה' שלוחין ושותפין, רשב"א ס"ח א', ד"ה מתני', שו"ת שלו ח"ג סי' קמ"ב, פסקי תלמידו ס"ח א' עמ' קע"ו, מאירי סוף עמ' 255, רבינו ירוחם, מישרים, נתיב כ"ז ח"א, טיו"ד סי' קע"ז, אגודה ב"מ סי' צ"ג, י"ט ע"ג, נ"י פ"ה סי' תכ"ו במשנה. ופסקה הר"מ בספ"ז מה' שלוחין ושותפין.

5 ר' חנא פתוראה - שולחני היה והיו לפניו מטבעות הרבה:

6 אין בעלי אומניות - העוסקים במלאכת אחרים והוא שולחני היה משתכר בשל אחרים למחצה וצריך להזהר ולתת עיניו שם ולהשתדל עם כל העוברים לשאול מה הם צריכים והכי תניא בתוספתא המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו:

2 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה אין בעלי אומנות העוסקים במלאכת אחרים וכו׳ וצריך להזהר ולתת עיניו וכו׳ והכי תני׳ בתוספתא וכו׳ עכ״ל, רש״י ז״ל האריך, כדי לתרץ מה דקשה לכאור׳, דהרי רק בשעת מלאכתן אמרו, אבל בשולחני שאינו עוסק במלאכתו אלא כשיש לפניו מוכרים או לוקחים, והאי בר נפחא לא רצה ליקח ממנו אלא לראות האי דינרא דקורדנאי למדדו, ולא עוד אלא דמסתמא קם ר׳ חנה פתוראה, בעוד שהיה בתוך ד׳ אמות טרם שהגיע לשולחנו, וא״כ צריך לומר דהיה אז עוסק בקונים או מוכרים שלפני׳, וזאת הוו״ל להש״ס למימר ולא לסתום, ולכן הוצרך רש״י ז״ל לפרש, דבעלי חנויות אין דינם כבעלי אומנויות, דרק בשעת שעוסקין במלאכתם אינם רשאין לעמוד, אבל בעלי חנויות, כל זמן שיושבים בחנות, מקרי עוסקים במלאכתם, ואין לו להסיח דעתו מסחורתו, אלא לשאול להעוברים מה הם מבקשים וכדומה, דכן משמע מן התוספתא שהביא רש״י ז״ל, דאין רשאי לעסוק במלאכה אחרת כל עיקר, אפילו בעת שפנוי, שהרי נתן טעם לפי שאין עיניו על החנות, הרי דבעינן שיהיו עיניו ולבו תמיד על החנות, וזה ברור בכוונת רש״י ודו״ק.

« רש"י על חולין נ״ד ע״ב:ד׳ רש"י על חולין נ״ד ע״ב:ו׳ »